מדינת ישראל משרד החינוך המזכירות הפדגוגית אגף שפות הפיקוח על הוראת העברית בבתי ספר ערביים

מבחן מתוקשב בעקבות קריאת הטקסט "ילדי הטלוויזיה"
מתוך: ספר "קשת" ג' לכיתה י"ב

כתבו וערכו: סמיח ח'טיב, סובחי עדווי והאני מוסא
תכנון ועיצוב מתוקשב: איליא גנטוס, מדריך תקשוב ארצי

השתתפו בהכנת המבחן: מואפק יוספין ושריף ח'לאילה
איורים: ג'אזי אבו-כף

הוראות לנבחן
חומר עזר מותר בשימוש: אין

ההנחיות בשאלון זה מנוסחות בלשון זכר ומכוונות לנבחנות ולנבחנים כאחד.

ילדי הטלוויזיה

שאלה מעניינת וקשה, שצריך לתת עליה את הדעת, היא כיצד ייראה בעתיד הדור הזה של ילדי ישראל, הסמוך אל מקלט הטלוויזיה, ובמקרים רבים גם מכור לו. אתה שומע על ילדים הבאים הביתה מבית-הספר, אוכלים, מכינים בחפזה את שיעורי הבית ומתיישבים בכורסה מול מקלט הטלוויזיה. כך הם יושבים במשך שעות, צופים במשדרי הטלוויזיה הלימודית, בתכניות לילדים של הטלוויזיה הכללית ואחר-כך בתכנית למבוגרים של הטלוויזיה הכללית. וכך במשך שעות ארוכות, מדי יום ביומו. מה תהיה דמותו התרבותית והאינטלקטואלית של "הברנש" הקטן כשיגדל? כיצד תשפיע הצפייה הכרונית הזאת על מצבו הנפשי? האם יש לצפייה השפעות על מצבו הגופני?

שפת מחקרים עם שפע נתונים, שנעשו במשך השנים ברחבי העולם ובמיוחד בארה"ב, מספקים תשובה לכל שאלה. אך אין אלה תשובות חד-משמעיות, המקובלות על הכול. להפך - הדעות חלוקות. ועוד: לחלק מן השאלות אפשר לתת תשובות מבוססות על הנחות, על אומדנים, אך לא על מדידות מדויקות."

איש אינו יכול למדוד את ההשפעות, כי אנחנו לא יודעים איך הייתה מתפתחת הראייה, או מה היה מצב עמוד השדרה שלו, אילולא צפה בטלוויזיה. זה אותו סיפור עצמו כמו בשאלה: האם מי שמנהלים אורח-חיים דתי-מסורתי סובלים פחות מהתקפי לב? אינך יכול להשיב לשאלה זו תשובה מדעית, כי אינך יודע כיצד אותו איש היה חי ומגיב בו-זמנית בחיים חילוניים ובחיים דתיים. התפילה והאמונה בהשגחה העליונה, אינן מזיקות אף פעם, אך תוצאות האמונה אינן נרשמות בתרשים א.ק.ג. של האדם המאמין.

ועוד שאלה: יש הטוענים, כי הטלוויזיה הופכת את המתמכרים לה - ילדים ומבוגרים - לטיפוסים סבילים, לעתים אדישים. היא איננה תובעת מהם דבר. הם רק יושבים מולה, והיא עושה את כל השאר. אינך צריך לטרוח כהוא-זה כדי לראות סרט בסלון שלך. לא להתניע את מכוניתך ביום חורף, או למצוא מקום חנייה ליד הקולנוע, או לרכוש כרטיסים בעמידה בתור. שום דבר. האם הפאסיוויות הזאת משפיעה? חוקרים בארה"ב משיבים ב'הן'. אך שוב - התשובה איננה מבוססת על מדידה בכלים מדעיים.

יש ספרות גדולה על השפעות סצינות אלימות על הצופה הקטין או הבוגר. ככל שתרבה לקרוא את המחקרים הללו - בספרים או במאמרים - כן תגבר מבוכתך. האחד טוען שלאלימות השפעה הרסנית על נפש הילד, והאחר מוכיח באותות ובמופתים את ההפך. כל מטען האלימות של הצופה משתחרר ומזדכך בצפייה הזאת.

הילדים הללו, השקועים או התקועים בכורסת הטלוויזיה - האם יהיו טיפוסים פחות חברתיים? יש הורים, גם בארץ, המשיבים: "ייתכן שכן". על כל פנים, כבר עכשיו הם אינם הולכים לבקר אצל חברים, אינם מכינים שיעורים בצוותא, אינם מבקשים לאכול אצל חברים, וממעטים מאוד לשחק בחוץ, באוויר הצח, עם חברים וחברות.

אין ספק - הם רואים עתה עולם מעניין יותר, ועכשיו הוא גם צבעוני. חלק מן הסרטים מעשיר את הידע ומרחיב את האופקים. עולם ומלואו נגלים ונפרשים לעיני הצופה הקטן. מצלמות הטלוויזיה מביאות אותו אל מצולות הים ואל מערכות-הכוכבים, מביאות אותו ליבשות רחוקות, לתרבויות נסתרות, אל  אורחות-חיים זרים לו.

מה קורה בראשו ובנפשו למראה כל אלה? שני ילדים אחד בתל-אביב ואחד ביישוב נידח, חוזים באותו סרט עצמו באותה שעה, וכל אחד מהם רואה דברים שונים. הילד מצפון תל-אביב יודע, או מאמין, שאם ירצה מאוד, או אם ירצו הוריו, יגיע אל אותו מקום שהוקסם ממנו. הילד ביישוב הנידח והדל מתחיל להבין בגיל מוקדם למדיי, שמן היישוב שלו לא יגיע את אותו מקום. התסכול מתחיל או גובר למראה כל תמונה מקסימה בטלוויזיה.

ברי לכול, שיש השפעות מפליגות בתחומים שונים ורחוקים, שמשפיעה הטלוויזיה על הישראלי הצעיר. ואין איש, היכול להשיב בבירור, מה דמות תהיה לילד או לנער, כשיגדל ויהיה האזרח הישראלי בעתיד, או מה תהא דמותה של החברה הישראלית בשנים הבאות.

לטלוויזיה, על כל פנים, יהיו בחברה זו מניות-יסוד.

["הארץ",  1980]