-
קרא את הטקסט הבא וענה על השאלות
(1)- (10) המופיעות בסרגל העליון (לחץ על השאלה וענה עליה).
-
לחץ על אישור כדי לאשר התשובה שלך.
שני סירים ונאסר א-דין
באחד הימים שאל נאסר א-דין משכנו סיר נחושת גדול. כעבור שבוע, כשהחזיר אותו לשכן, אמר: "האם שמת לב, ידיד, שהסיר שלך ילד בן?" ואמנם בתוך הסיר הגדול היה מוטל סיר נחושת קטן.
שמח השכן שמחה גדולה בלבו על הסיר הנוסף שזכה בו חינם, אך לא אמר דבר. לאחר זמן שוב שאל נאסר א-דין את הסיר משכנו.
השכן השאיל לו אותו ברצון רב, תוך תקווה שגם הפעם יזכה בסיר נוסף. אולם
כשחלף שבוע תמים, והסיר לא הוחזר, חקר השכן את נאסר א-דין על כך. "ידידי היקר", אמר נאסר א-דין בעצב: "הסיר שלך מת!". "איך יכול סיר למות?",
קרא השכן ברוגז. נאסר א-דין התבונן בו בתמיהה ואמר: "אם יכול סיר ללדת בן, מדוע אין הוא עלול למות?", בכעס רב עזב השכן את המקום. ימים
אחדים עברו ושוב פגש נאסר א-דין את שכנו. "האם אתה עדיין כועס עלי?", שאל נאסר א-דין. "בוודאי! מאוד!" ענה השכן. ובכן, הפסק לרגוז", אמר נאסר א-דין "אני אתן לך סיר אחר, בתנאי שתבוא אתי אל הנחל, ותשתה מעט מים ממנו". "אין דבר קל מכך", הרהר השכן בלבו. "אבל אם תשוב בלי לשתות מאומה", הוסיף נאסר א-דין ואמר, "יהיה עליך להחזיר לי את הסיר הקטן שנולד לסיר הגדול שלך!".
השכן הסכים גם לכך, ושניהם פנו ללכת. כשהגיעו אל שפת הנחל אמר נאסר א-דין: "רגע אחד! אינני מסכים לכך! עלינו להזמין עד שיהיה נוכח במקום. אני מכיר אותך: אתה תסרב לשתות מן המים ובכל זאת תאמר כי שתית!". "בסדר" אמר השכן, "נלך אל בית הקפה ונבקש את אחד האנשים להיות עד".
כשהגיעו השניים אל בית הקפה, שאלו הלקוחות מיד את השכן: "ובכן, האם היית ליד הנחל?", "כמובן שהייתי!" הוא ענה. "והאם שתית מן המים?" הוסיפו לשאול. "לא, לא שתית!", אמר השכן, ולפתע הבין כי פעם נוספת הערים עליו נאסר אד-דין ורימה אותו.
"פיך בגד בך, ידידי, זהו מזלך הרע!", קרא נאסר א-דין בצחוק. "לך והבא לי את הסיר הקטן ואל תכעס עלי עוד!".
מתוך: הארץ שלנו, תשכ"ח